Feeds:
רשומות
תגובות

הכנס "ארבעים שנה למלחמת יום הכיפורים" שנערך בINSS מעורר למחשבה כיצד ייראה כנס 'ארבעים שנה למלחמת ישראל איראן' לכשתפרוץ.

המשך »

ישראל היא מדינת הסטרט-אפ (The start-up nation). מקום שני לארה"ב ברשימת החברות הרשומות בנסד"ק, ייצוג גבוה לעין שיעור באופן יחסי במחקרים בתחומי המדע והטכנלוגיה, מרכז מחקר עולמי של חברות בינלאומיות מובילות, ומאות אם לא אלפים של סטרט אפים בישראל שיצרו את המקבילה ל Silicon Valley , או יש שקוראים לכך בעברית הסיליקון ואדי. המשך »

בשבועות האחרונים, נדמה כי שר האוצר החדש, יאיר לפיד,  לא ירד מהכותרות. אם שמים בצד את כל ההד התקשורתי שנוצר סביבו, ניתן לזהות את האתגר שעומד בפתחו ואת ההזדמנות שנוצרה לחשיבה מחודשת בתחום ניהול הקופה הציבורית.

המשך »

התמשכות מלחמת האזרחים בסוריה והתרחבות המשבר ההומניטרי במדינה מעלות שאלות נוקבות לגבי אי המעורבות של ישראל ומדיניות חוסר המעש שהיא נוקטת בהקשר הסורי. תהיה זו עלתה בצורה חדה במכתב ששלחו אנשי ציבור וקצינים במילואים לראש הממשלה נתניהו כפי שדווח לאחרונה באמצעי תקשורת שונים. כותבי המכתב קראו לראש הממשלה להעניק סיוע הומניטרי לנפגיע מלחמת האזרחים. זאת, על ידי הקמת בית-חולים-שדה באיזור הגבול במטרה לשרת את נפגעי העימות האלים בסוריה, בהם ילדים, נשים וקשישים.

 ככלל, המדיניות הישראלית בהקשר הסורי עד כה נגזרת ממדיניותה כלפי זירות אחרות ומאופיינת בעמידה מנגד ואי התערבות אזרחית ופוליטית. לצד זאת, ברמה הבטחונית, ניכר תגבור הערכות הצבאי למניעת הסתננות וטרור ופעילות סיכול צבאית למול איומים ביטחוניים אסטרטגיים. אמנם, בטווח הקצר הישיבה על הגדר עונה על צרכי הביטחון השוטף ושמירת היציבות לנוכח התפוררות המשטר הסורי וגלי הפליטים ההמוניים למדינות השכנות. אולם ההתמקדות בהיבט הביטחוני הצר, עשויה להוביל להחמצת הזדמנות להשפיע על עיצוב מערכות היחסים העתידיות באזור ועל ההתפתחויות העתידיות בסוריה.

 כפי שכתב בתחילת השבוע איתן הבר בידיעות אחרונות (10 למרץ 2013), לנוכח תהליך התפרקותה של סוריה לשבטים ולקבוצות שונות נראה כי יעברו עוד שנים רבות עד שתעמוד למול ישראל ישות אחת, ריבונית ויציבה. סביר יותר להניח כי נמצא מתמודדים עם קבוצות שונות ומגוונות שעד כה לא היו חלק ממוסדות המדינה הסורית, שיפעלו במסגרות אחרות וחדשות. זוהי שעת הזדמנות לישראל להושיט יד, בדומה לפעולותיה של ישראל מול האוכלוסיה בדרום לבנון בשנות ה-70 במה שכונה "הגדר הטובה". על ישראל, לפי הבר, לנסות ולמצוא נתיבים אל אותם הגורמים שיקלו על ישראל את ההתמודדות עם האזור החדש והמפורר שמופיע לפתחנו.

Image

הגדר הטובה, לבנון סטייל, ארכיון הצילומים של קק"ל, יצחק אלחרר, מתוך אתר פיקיוויקי

 בשונה מישראל, גורמים אחרים באזור ובהם, איראן וחזבאללה, גורמי ג'האד עולמיים, סעודיה וקטאר, תורכיה וירדן – מדינה ומדינה כאינטרסיה – פועלים נמרצות לקדם את פני השינויים. המשותף לכולם – ניסיון להשפיע על התהליך ולמצב את עצמם בנקודת פתיחה טובה יותר ליום למציאות העתידית בסוריה. ישראל מנגד, עלולה במדיניותה הפסיבית לפספס הזדמנות לשפר את קשריה האזוריים והבינלאומיים ולמצוא עצמה במציאות עתידית מורכבת ומסוכנת, ללא שיח עם גורמים רלבנטיים וללא כל יכולת השפעה אמתית על המציאות המתרקמת.

אם כן, מה יכולה ישראל לעשות לנוכח ההתפתחויות בסוריה ובאזור? בפני ישראל עומדות מספר אפשרויות. ראשית, ברמה המיידית, ישראל יכולה לחזור על מהדורה חדשה ומעודכנת של "הגדר הטובה" במודל הלבנוני, הפעם בגבול הסורי.  ליצור תשתית רפואית לסיוע חירום ובהם הקמת בית חולים שדה בגבול עם סוריה. אפשרות זו איננה דורשת מישראל לצאת ולחרוג מגבולותיה, שכרה מרובה והסכנות הגלומות בה ניתנות להכלה. כמו כן, ישראל צריכה לקלוט פצועי קרבות, כפי שאכן אירע – ככל הנראה במקרה – לפני מספר שבועות כאשר ישראל אישרה את כניסתם של מורדים סוריים פצועים לצורך קבלת טיפול רפואי מציל חיים בבית החולים זיו בצפת. אף שבכירים בישראל ניסו לגמד את משמעויותיו הרי שבראי הצד השני האירוע הפך – לפי הגורמים שאנו בקשר עמם – לסמל משמעותי בקרב אוכלוסיות המצויות במאבק עם המשטר.

 תחום אחר בו ישראל יכולה לפעול הינו סיוע ישיר או עקיף לפליטים בסוריה ובמדינות השכנות כדוגמת תורכיה וירדן. מדובר על מאות אלפי פליטים סורים במדינות השכנות כדוגמת ירדן, תורכיה ולבנון. מדובר בתופעה היוצרת בעיה הומניטרית, כלכלית וחברתית קשה באותן מדינות. הסיוע יכול להתבצע בחלקו דרך הזרועות השונות של הממשל, אך מתקיים כר פורה לפעילות שבה הערך המוסף יהיה דווקא בידי גורמים אזרחיים. בין אלו ניתן למנות ארגונים ואזרחים ישראלים שכבר פועלים כיום בתחום או בתחומים קרובים, וכן גורמים יהודים מרחבי בעולם העוסקים כבדרך שגרה בסיוע הומניטרי לאזורים מוכי אסון. בנוסף, ישראל יכולה לספק תשתית לפעילות מתוך ישראל לגורמי סיוע בינלאומיים. פעילות זו, מעבר לכך שתצמצם במעט את מימדי האסון, תסייע גם למדינות הסובלות מהשלכותיו ותחזק את הקשרים של ישראל עם מדינות אלו.

מחנה פליטים סוריים בגבול הטורקי, מתוך ויקיפדיה

לבסוף, מעבר לסיכונים הביטחוניים הניצבים בפני ישראל, הרי שהשינויים הנרחבים בסוריה ובגבולותיה מחייבים את ישראל לנצל שעת כושר זו לעשיה אזרחית ומדינית. שיתוף פעולה ישראלי עם גורמים אזורים ובינלאומיים עשוייה גם לקדם תהליכים ליצירת רשת אזרחית אזורית המבוססים על סיוע אזרחי, הומניטארי וכלכלי. ישראל תייטיב לעשות עם תעבור מישיבה פסיבית על הגדר למעורבות אקטיבית , ותפעל ליצירת תשתית אזרחית וכלכלית שתיתן בידי ישראל הזדמנות לשפר מצבה האסטרטגי באזור. גישה זו אף תתרום לשיפור התיאום עם גורמים בינלאומיים ואזוריים החולקים עמנו דאגות דומות תוך שילוב זרועות בניסיון לייצר מציאות אזורית טובה יותר.

ביום רביעי שעבר רשמה הדיפלומטיה הציבורית של מדינת ישראל ניצחון קטן באוניברסיטת אוקספורד היוקרתית. מספר ארגונים סטודנטיאלים אנטי-ישראלים, העלו הצעה הקוראת להטיל חרם על מדינת ישראל ולהימנע מלקיים עמה קשרים תרבותיים, כלכליים או אקדמיים. אגודת הסטודנטים של אוקספורד בצעד נכון ואמיץ, החליטה למנוע את המהלך ברוב גדול של 69 מתנגדים, מול  10 תומכים ו-15 נמנעים. לאלו שלא מכירים את המלאכה הרבה הקיימת בקמפוסים ברחבי העולם, פסילת הצעה שכזו במוסד להשכלה גבוהה, יוקרתי ככל שיהיה, נראה כדבר זניח לזכור. אולם, במערכה הסיזיפית של ייצוג ישראל בקמפוסים ברחבי העולם, בעיקר בבריטניה, החלטה של מוסד אקדמי משפיע כאוקספורד, יכולה לגרור תגובת שרשרת חיובית לקמפוסים נוספים בבריטניה.

  המשך »

מגילת אסתר מתארת מציאות שבה מתקיים מאבק בין קטגוריות חברתיות, תרבותיות ואתניות שונות בתוככי האימפריה הפרסית. חצר המלוכה מנקזת אליה את המאבקים שכנראה מתקיימים גם מחוצה לה – בין גברים לנשים ובין עמים ולאומים שונים. לולא הייתה אסתר אלמונית שמוצאה אינו ידוע הרי שגורלו של העם היהודי היה נגזר לכליה, למכת חרב והרג ואבדן. האלמוניות של אסתר, היותה מחוץ למערכת הקטגוריות (לפחות בעיני המן ואחשוורוש) אפשרה לה להתקרב למוקד הכוח, להשפיע עליו מבפנים ולשנות את מהלך ההיסטוריה. לעיתים מערכות גדולות דוגמת הממלכה של מאה עשרים ושבע מדינה של פרס ומדי נזקקות לאנרגיה מחוץ למערכת על מנת להשתנות. כאז אולי גם היום.

במרץ הקרוב תמלאנה שנתיים למלחמת האזרחים המתחוללת בסוריה. המעצמות האזוריות מתקשות בהתערבות אפקטיבית. על רקע אי האמון השורר בניהן מאז ההתערבות המערבית בלוב, רוסיה וארצות הברית מפעילות לחצים מנוגדים ונמנעות ממעורבות גלויה ומחייבת במשבר. טורקיה, ירדן ולבנון מתקשות להתמודד עם האתגרים הניצבים בפניהן לנוכח מאות אלפי הפליטים הצובאים על גבולותיהן. בנוסף, חלק ניכר מן השחקנים האזוריים – וישראל בכללם – מתקשים לפעול נוכח אי הידיעה מה צופן היום שאחרי.

המערכות ההדדיות משתקות האחת את השנייה ואולי הישועה עלולה להגיע דווקא מהאלמוניות, מהפינות השקטות והחבויות. בהקשר של פעילות גלובאלית, למגזר אזרחי – שמעצם טיבו מחויב פחות לקטגוריות ממסדיות ורשמיות אך גם מוגבל יותר ביכולות הביצוע – חופש פעולה רב יותר. חסרונותיו הנוגעים ליכולת הביצוע המוגבלת הופכים ליתרון כאשר הוא זה אשר מסמן את הדרך לגורמים הממוסדים. בכך, הפעילות שלו, במידה וצוברת תאוצה, יכולה לעורר השראה בקרב הממסד ולעיתים אף מכריחה את הממסד לפעול.

ברמה הנמוכה, פעילות אזרחית התובעת תשומת לב ממסדית למציאות ומצליחה לצבור תאוצה עלולה לחייב את המערכת לפעילות. ברמה גבוהה יותר, פעילות אזרחית "מתחת לרדאר" אינה מחייבת לבישת מדים, במובן ממשי ומטאפורי. כך, למשל, סביר להניח כי סיוע שיינתן על יד חיילי צה"ל לפליטים סורים ייתקל סביר להניח בחשדנות אם לא בעוינות רבה. אותו הסיוע שיינתן על ידי אזרחים, ועל אחת כמה וכמה אם מדובר באזרחים ערבים, סיכוי רב יותר להתקבל. סיוע שכזה, מעבר להיותו נדרש נוכח המציאות הקשה, יסייע להפחתת רמת העוינות כלפי ישראל ולכינון קשרי השפעה בטווח הארוך.

נוכח הקושי של המערכות הממסדיות והגדולות לפעול, נדמה אולי, ברוח ימי הפורים, כי נדרשת אנרגיה חיצונית על מנת להניע שינוי נוכח התאריך הסימבולי של שנתיים למלחמת האזרחים בסוריה.

בשבוע שעבר, השתתפתי בכנס באוניברסיטת תל אביב, תחת הכותרת "חדשנות פורצת דרך – החברות ששינו את כללי המשחק". בכנס, הועלו תובנות רבות מצד רובד רחב של בעלי דעה מתחום התקשורת, אקדמיה, הממשלה, המגזר היזמי והעסקי. בשלב זה,  הייתי יכול לספר לכם על התובנות שעלו לי מהכנס (זאת אשאיר לסיכום נפרד), אך ארצה לשתף אתכם בתובנה הכי מעניינת שעלתה לי בעקבות הכנס, דווקא לאחר סיומו.

המשך »

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.