בהמשך לכתבה של עמוס הראל על העורף – כדאי לשים לב לסוגיית התקציב שעולה מהכתבה:
ייתכן שהסוגיה מצביעה על פער תפיסתי
סגן שר הביטחון מתן וילנאי עסוק בשנה האחרונה, ראשו ברובו, בטיפול בעורף. “הפער האמיתי הוא תקציבי… אנחנו צריכים להגיע לתקציב עורף לאומי, חיצוני לתקציב הביטחון, שיחולק בין משרדי הממשלה כשהוא מיועד לצורכי העורף בלבד. זה יקרה, להערכתי, ב-2010. … עדיין נדרשת חקיקת חוק עורף לאומי”.
וילנאי שאחראי על העורף מעצם היותו סגן שר הביטחון מדבר על פער תקציבי – בכתבה מצוין כי מדובר בתקציב רב מערכתי, שכולל את מכבי אש כמו את פיקוד העורף, ולכן עולה השאלה אם באמת מדובר בפער תקציבי או שפשוט בתפיסה חדשה (שלאו דווקא כוללת הקצאת משאבים נוספים משמעותיים)
יש היגיון רב להוציא את התקציב של העורף ממשרד הביטחון אבל אם מוציאים אותו, אז למה לא להוציא גם את הטיפול למשרד אחר? מצד שני יש סיבות לא פחות טובות למה אסור להוציא את הטיפול בעורף ממשרד הביטחון….
חקיקת חוק עורף לאומי – חוק כזה חייב להיות מבוסס על תפיסה רלוונטית חדשה תואמת למציאות, שתארגן במסגרת אחת את הטיפול בעורף ואת שאלת תקציבו. הצעה אחת יכולה להיות “חוק החוסן הלאומי” (ולא העורף הלאומי), שמדברת על התוצאה הרצויה בעורף, וכוללת הרבה יותר גורמים מאשר פיקוד העורף בלבד. (ר’ לדוגמה חוק דומה בבריטניה).
