לאחרונה אישר שר הביטחון, אהוד ברק, כי בכל מרחב מוגן דירתי (ממ"ד) יותקן מסנן נגד לוחמה כימית וביולוגית. מסנן זה יהווה תחליף למסיכות האב"כ בתוך המרחב המוגן. את עלות המסנן ישלם האזרח ללא סיבסוד מצד המדינה. מהלך זה מהווה נדבך נוסף לתהליך הפרטת העורף אשר
החל לאחר מלחמת המפרץ.
למרות התפיסה שביטחון הוא 'מוצר ציבורי' מובהק, שייצורו ואספקתו מחייבים את התערבות הממשלה, בעשור וחצי האחרונים חל שינוי בתפיסת מקבלי ההחלטות בישראל כי ניתן לגלגל אל האזרח את העלויות השונות הכרוכות במיגונו – תהליך שנקרא הפרטת העורף.
דוגמה נוספת להפרטה זו הוא החוק הקובע כי בכל בית שנבנה החל משנת 1992 יבנה חדר ממ"ד, תוספת שעלותה מוערכת בכ- 5000 ש"ח, אותם ישלם האזרח.
לנוכח זאת עולה השאלה מי אמור לשאת בנטל ביטחון העורף – המדינה או האזרח?
והאם, בהיעדר יכולת כלכלית של אזרחים לדאוג לביטחונם האישי, הפרטת העורף עלולה להביא לפגיעה בחוסן הלאומי וביכולת הכוללת של העורף "לנצח" במלחמה הבאה?
בנושא זה ר' "העורף כחזית – היבטים כלכליים לנוכח השינוי באופי העימותים", מושב הקיץ של פורום קיסריה ה-15, יוני 2007.
