בשבוע שעבר נערך כנס 'חוסן קהילתי – כוחה של הקהילה בהתמודדות עם משבר מתמשך', שעסק בין היתר בצורך ליצור סינרגיה בין-מגזרית לשיפור ההיערכות לחירום בעורף.
הכנס היה יוזמה משותפת של משרד הרווחה, משרד הבריאות, הקואליציה הישראלית לטראומה, מרכז משאבים ומרכז החוסן של המועצה האזורית שער הנגב, ובמהלכו הוצגו המודלים השונים של מרכזי החוסן בישראל.
מרכזי החוסן פועלים על-פי החלטת ממשלה 746 (2006) במספר רשויות באזור הצפון ובעוטף עזה, הם למעשה מנגנון שמאפשר למשרדי הממשלה, לרשויות המקומיות, לארגונים מהמגזר השלישי ולנציגים מהעולם היהודי להביא לידי ביטוי את היתרונות היחסיים של כל אחד מהצדדים לטובת שיפור היכולות של השלטון המקומי ושל תושביו בחירום.
מרכזי החוסן פועלים בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות ולעיתים אף יושבים בתוכן. מטרת המרכזים היא לתרום לפיתוח תפיסת מוכנות מקומית ולתאם בין כלל הגורמים שפועלים ברמה המקומית, לבין הגורמים הפועלים ברמה הלאומית, ביניהם משרדי הממשלה וגופי מערך העורף.
כיום, לנוכח בעיות תקציביות, לא ברור עתידם של מרכזי החוסן, וקיומם מוטל בספק.
