כשלון מדיניות "חופשה מוסכמת בתשלום" מוכיח את הצורך בשותפות בין מגזרית ככלי להטמעת שינויים בשוק העבודה הנחוצים להתמודדות עם המשבר הכלכלי.
במאמר דעה בדה-מרקר, רובי גינל, סמנכ"ל התאחדות התעשיינים, מבקר את מדיניות "חופשה מוסכמת בתשלום" (חמ"ת), שנקט משרד האוצר עקב המשבר הכלכלי.
האוצר ניסה ליישם מדיניות של הגברת הגמישות התעסוקתית שמופעלת באירופה – במקום לפטר, העובדים יוצאים לחופשה במימון המדינה והמעסיקים ממשיכים לממן את ההפרשות הסוציאליות. ההיגיון של המדיניות הוא לשמור על "מקום העבודה" – על פי גינל, "העובדים שומרים על מקום עבודתם, המעסיקים שומרים על עובדיהם ועל גמישותם העסקית והמדינה מונעת את הירידה בצריכה הפרטית והעלויות הכלכליות והחברתיות הנלוות לאבטלה גבוהה".
המדיניות הופעלה למרות התנגדות המגזר העסקי. היא הוגבלה לפריפריה, למפעלים גדולים, ללא אפשרות להתאמה למתכונת שבוע עבודה מקוצר (למרות שזה היה הצורך העיקרי של המגזר התעשייתי) והיתה כרוכה במכרז מורכב וארוך. לטענת גינל, כך שסירסו את האפקטיביות של המדיניות וגרמו לכך שרק שתי חברות ניצלו את ההטבה. לכן, המדיניות לא הצליחה לממש את יעודה ולמנוע פיטורים נרחבים בתעשייה.
כשלון המדיניות מלמד כי:
- לא ניתן להתעלם מהקשר הייחודי של שוק העבודה בישראל – משרד האוצר הפעיל כלי מוצלח בעולם ללא התאמה להקשר הייחודי הישראלי.
- העדר שיתוף פעולה עם המעסיקים והעובדים – האוצר הפעיל את כלי המדיניות ללא התחשבות בצרכי המגזר העסקי.
כשלון המדיניות מוכיח את חשיבות השולחן העגול כמוסד המאפשר שותפות בין מגזרית בין הממשלה, העובדים והמעסיקים. בעבודתנו הנוכחית, במכון ראוּת, אנחנו בוחנים כיצד מוסד זה יאפשר הטמעה של מודלים מהעולם, במיוחד המודל ה- Flexicurity, בישראל במסגרת דיאלוג מתמשך בין השחקנים המרכזיים במרחב הציבורי.
