חוסר היציבות הביטחוני המאפיין את אזורינו והתחזיות האחרונות לאפשרות של רעידת אדמה חזקה ואף גל צונאמי בחופי ישראל, מציבים אתגר אמיתי לכל מגזרי החברה הישראלית: הציבורי והעסקי. הדרך למיצוי התרומה של המגזר העסקי להצלחת העורף הישראלי במשבר עוברת בהכללת 'תרבות של מוכנות' כחלק מתכניות האחריות החברתית של התאגידים
במשבר רב היקף שבו יפגעו שטח רב וחלק גדול מהאוכלוסייה, סך המשאבים והיכולות של הממשלה ומוסדותיה לא יספיקו כדי לענות על צרכי האוכלוסייה. לכן, אין ספק כי התנהלות נכונה של המגזר העסקי עשויה לתרום תרומה מכרעת לחוסן של העורף הישראלי. הדרך למיצוי התרומה של המגזר העסקי להצלחת העורף הישראלי במשבר עוברת בהכללת 'תרבות של מוכנות' כחלק מתכניות האחריות החברתית של התאגידים.
בישראל, במרבית העסקים חסרה היערכות לחירום והבנה מהותית של התפקיד שהם יכולים למלא בחירום כלפי סביבתם. לעומת זאת, חברות עסקיות הממוקמות במדינות אחרות המתמודדות עם איום תמידי של אסונות טבע כגון יפן, פלורידה וקליפורניה שבארה"ב, מטמיעות בשיטתיות 'תרבות של מוכנות' בקרב עובדי התאגיד.
הטמעת 'תרבות של מוכנות' בתאגידים משמעה הבטחת היכולת של העובדים להמשיך לתפקד בזמן משבר ואף לתמוך בסביבתם הקרובה על ידי: עידוד העובדים להכין את בתיהם ומשפחותיהם למצבי משבר באמצעות הכנת תכניות משפחתיות, אגירת ציוד בסיסי לחירום ועוד; היערכות להקצאת עובדים להתנדבות בקהילה בזמן משבר במוסדות כגון בתי אבות, מתנ"סים ובתי חולים הקרובים למקומות העבודה; עידוד התאגיד לשתף פעולה מראש עם עמותות שפעולתן חיונית במשברים; הקניית יכולות עזרה ראשונה לעובדים; הקצאה של ציוד, אמצעי תובלה וכוח עבודה לעמותות ומוסדות שפועלים במשבר; והשתתפות התאגיד בשולחנות עגולים תלת-מגזרים ברמה המקומית והארצית ליצירת תיאום בהיערכות למשברים.
מצד אחד, הטמעת 'תרבות של מוכנות' בתאגידים עונה לאינטרס העסקי להמשיך לתפקד 'תחת אש', ומצד שני, היא משרתת את המאמץ הלאומי להתמודד בהצלחה עם מצבי משבר ולחזק את החוסן של העורף הישראלי.
