בעוד פיתוח רשת נרחבת של רכבות נתפסת בישראל כפתרון קסם לפיתוח הפריפריה, הדיונים בשולחן עגול שנערך לאחרונה באוניברסיטה העברית ועסק בנושא תחבורה ופיתוח כלכלי, הצביעו על הסתייגויות שונות ממנו.
במאמר דעה בדה-מרקר טוען פרופ' פייטלסון כי מהניסיון העולמי עולה שרכבות לבדן אינן מסוגלות לחולל פיתוח כלכלי והן אף עלולות להזיק לאזור (בהקשר זה ניתן לחשוב על החשש מהנזק הפוטנציאלי שעלולה רכבת מהירה לגרום לירושלים). רכבות הן אמצעי יעיל רק במידה שהעדר קשר תחבורתי הוא חסם בפני מינוף הנכסים הייחודיים של אותו אזור. לפיכך, פיתוח אזורי צריך לעסוק בהסרת חסמים ולאפשר נגישות בכל המישורים – לא רק במישור המרחק אלא גם במישורים כגון השכלה, בריאות, הכשרה מקצועית ונגישות תרבותית.
באותו עניין ראה:
רכבת בצפון – איזו מטרה היא משרתת?
רישות הארץ ברכבות והרפורמה בקרקעות לבדן לא יביאו לשגשוג הפריפריה
