האקונומיסט מפרסם כתבה קצת אבסורדית על הירידה בשיעורי הפריון במדינות שונות בעולם. בשורה התחתונה: נשים מאוכלוסיות מבוססות בוחרות ללדת פחות ילדים ובגיל מאוחר יותר והאוכלוסייה נמצאת במגמת ירידה. איך מגמה זו תשפיע על השיטה הכלכלית שמבוססת על תפיסה של פירמידה?
המערכת הכלכלית בנויה במידה רבה על תפיסה של פירמידה לפיה שבה כל דור גדול יותר מהדור שקדם לו. כך, לפי התפיסה יהיו בעתיד יותר פועלים ויותר צרכנים, הצריכה תגדל והתוצר יעלה עוד ועוד. כך בנויה גם מערכת הפנסיה והרווחה שלנו. הדור הנוכחי מממן את הצרכים של הוריו, וילדיו יממנו אותו. כל עוד האוכלוסייה במגמה של גידול, השיטה עובדת נהדר. הבעיה מתעוררת כאשר האוכלוסייה מתחילה לקטון.
אם מגמת הילודה תתהפך ותעבור למגמת ירידה, הרי שהשיטה חייבת להשתנות ואנו חייבים למצוא שיטה חדשה שתבטיח איכות חיים גם אם האוכלוסייה קטנה.
בינתיים, דרך התמודדות אחת, המקובלת במדינות מערביות, היא "ייבוא" של מהגרי עבודה שימלאו את השורות, אך האם זו התמודדות מתאימה לאורך זמן? איך היא משפיעה על מדינות המוצא של אותם מהגרים? מה המחירים החברתיים של מדיניות כזו?
