אנו מחויבים להמשיך במסע זה כדי להבטיח שלכולנו תהיה הזדמנות הוגנת לתרום לצמיחה וליהנות מפירותיה.

 להרחבה ראו: סיקור תקשורתי, מפת גוגל , דף הפייסבוק שלנו

המערכת הכלכלית בנויה במידה רבה על תפיסה של פירמידה לפיה שבה כל דור גדול יותר מהדור שקדם לו. כך, לפי התפיסה יהיו בעתיד יותר פועלים ויותר צרכנים, הצריכה תגדל והתוצר יעלה עוד ועוד. כך בנויה גם מערכת הפנסיה והרווחה שלנו. הדור הנוכחי מממן את הצרכים של הוריו, וילדיו יממנו אותו. כל עוד האוכלוסייה במגמה של גידול, השיטה עובדת נהדר. הבעיה מתעוררת כאשר האוכלוסייה מתחילה לקטון.

אם מגמת הילודה תתהפך ותעבור למגמת ירידה, הרי שהשיטה חייבת להשתנות ואנו חייבים למצוא שיטה חדשה שתבטיח איכות חיים גם אם האוכלוסייה קטנה.

בינתיים, דרך התמודדות אחת, המקובלת במדינות מערביות, היא "ייבוא" של מהגרי עבודה שימלאו את השורות, אך האם זו התמודדות מתאימה לאורך זמן? איך היא משפיעה על מדינות המוצא של אותם מהגרים? מה המחירים החברתיים של מדיניות כזו?

במהלך הסיור למדנו כי העיר פועלת להחייאת אזור התעשייה הוותיק באזור הנמל (לא במסעדות אלא במפעלים תעשייתיים). מדיניות זו נובעת מההבנה שיש בברצלונה ערך ייחודי ומיומנויות מסורתיות בייצור ספינות ובתעשיות אחרות שעלולים לרדת לטמיון נוכח מיקור חוץ של תהליך הייצור למזרח הרחוק.

בנוסף, הם צופים באופן כללי ירידה בשינוע של מוצרים ברחבי הגלובוס לאור עליית מחירי הדלקים והעלויות הסביבתיות הכרוכות בכך. על כן, לדעתם מדינות מפותחות עשויות להחזיר את הייצור אליהן.

למגמה זו יכולות להיות השלכות שונות על שוק העבודה במדינות מפותחות בכלל ובישראל בפרט: מספר המשרות במגזר התעשייתי יגדל, תידרשנה התאמות בתהליכי ההכשרה המקצועית והאבטלה המקומית עשויה לקטון. בד בבד, יתכן ובמקום לנייד מוצרים ושירותים ברחבי הגלובוס, מגמת ניוד העובדים תלך ותגבר ומהגרי עבודה יאיישו את המשרות ש"חזרו הביתה".