מטרת תרגיל העורף הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, היא לבחון את מוכנותם של גופי מערך העורף, לתפקד ולסייע לאוכלוסייה בחירום על-פי תרחישי האיום השונים. התרגיל בוחן את התנהלות הממשלה, צה"ל, פיקוד העורף, מל"ח, משטרת ישראל, הרשויות המקומיות, מערכת החינוך, התקשורת, הארגונים האזרחיים והאזרחים.

התרגיל הוא צעד חשוב לקראת הטמעתה של 'תרבות של מוכנות' בעורף הישראלי. ואולם הטמעה שכזו מחייבת את גיוסם של כל המגזרים בחברה הישראלית למלא תפקידים חיוניים בחירום. בנוסף לתרגול גופי מערך העורף, יש צורך בתרגול וגיבוש נהלים להפעלת כל המגזרים בחברה, בראשם המגזר העסקי, המגזר השלישי והפילנתרופים.

 הגברת מודעותם של כלל אזרחי המדינה בחירום תתאפשר לא רק בעזרת תרגול בסיסי של כניסה למקלטים, אלא מחייבת קידום ערכים, סדרי עדיפויות, תבניות התנהלות והרגלים שיעזרו להם להתמודד טוב יותר בחירום.

היוזמה לשיתוף פעולה בתחום המים מתווספת לפרויקטים נוספים בעלי אופי אזורי, ביניהם, הקמת פארק תעשייה משותף עם דגש על איכות הסביבה.

נוסף לתועלות הכלכליות שבקשרים אלו, החיבור בין קהילות ברמה האזורית הוא בעל ערך משמעותי בתחום החוסן. שיתופי פעולה בין קהילות, אשר נוצרים בשגרה כמתן מענה לצרכים מסוימים, עשויים להתגלות כבעלי תרומה גם בעיתות חירום..שיתופי פעולה מסוג זה יוצרים תשתית להתארגנות מחדש אל מול אתגרים בלתי-צפויים, כאשר ניתן לנצל את ההיכרויות הקודמות לטובת ההתמודדות עם האתגר המשותף.

נושא זה רלוונטי לעבודה הנוכחית של מכון ראוּת בתחום החוסן, העוסקת בפיתוח רשת אזרחית לחירום המבוססת על הרשתיות הטבעית בחברה הישראלית. אנו בוחנים את הדרכים לנצל את הרשתיות הזו ואף לפתחה כדי ליצור תשתית אזרחית בעלת יכולות בסיסיות להתמודדות עם אתגרים לאומיים וביטחוניים.