בהקשר של חוסן לאומי ומקומי, ארגונים כאלה יכולים לשמש כרכזות ברשת החוסן האזרחית. במסמך 'רשת חוסן אזרחית – חוסן מקומי ולאומי בישראל' עוצב מודל לגיבוש רשת אזרחית על-ידי חיזוק הקשרים החברתיים בין יחידות הרשת וניצול משאביהם. הרשת האזרחית בנויה מתת-רשתות רבות שמייצגות את כלל המגזרים בחברה הישראלית ומטרתה לתרום בשעת חירום לפעילות מערך העורף, לייצר מציאות טובה יותר ולתרום לחוסן המקומי והלאומי.

בין מרכיבי הרשת ניתן למצוא את הרכזות – יחידות בעלות השפעה רבה על סביבתן כתוצאה מהקשרים הרבים שלהן עם יחידות אחרות – וגם את הזרזים – יחידות בעלות מעמד ומי שאמורות לבנות את הרשת. הזרזים פועלים, בין השאר,באמצעות מיפוי יחידות הרשת, חיזוקן, העלאת רמת הקישוריות ביניהן ורתימת יחידות חדשות.

קיימת חשיבות רבה כי היחידות שמרכיבות את רשת החוסן ייצגו את כלל אוכלוסיית ישראל, בכלל זה מגזרים כגון המגזר החרדי, המגזר הערבי ועוד. הטמעת המודל ברכזות וזרזים, כגון ארגון 'חברותא' יתרום לגיבושה של הרשת ולתפקוד יעיל יותר של העורף במשברים עתידיים.

רשת החוסן האזרחית היא מערך של רבבות 'יחידות' מסוגים שונים– פרטים, משקי בית, עסקים וארגונים – בעלות מחויבות לשיפור החוסן הלאומי והמקומי ויכולות בסיסיות לפעול באופן עצמאי ובזיקה הדדית במצבי משבר. כפועל יוצא, ככל שליותר אנשים, ארגונים ועסקים בחברה האזרחית יהיו יכולות בסיסיות לפעול במצבי משבר כך תגבר יכולתה של החברה הישראלית לתרום להצלחות ברמה המקומית והלאומית.

עוד על רשת החוסן ניתן לקרוא בעבודה שפרסם לאחרונה צוות קהילות במכון ראות: 'רשת חוסן אזרחית – חוסן לאומי ומקומי בישראל'.

הכנס היה יוזמה משותפת של משרד הרווחה, משרד הבריאות, הקואליציה הישראלית לטראומה, מרכז משאבים ומרכז החוסן של המועצה האזורית שער הנגב, ובמהלכו הוצגו המודלים השונים של מרכזי החוסן בישראל.

מרכזי החוסן פועלים על-פי החלטת ממשלה 746 (2006) במספר רשויות באזור הצפון ובעוטף עזה, הם למעשה מנגנון שמאפשר למשרדי הממשלה, לרשויות המקומיות, לארגונים מהמגזר השלישי ולנציגים מהעולם היהודי להביא לידי ביטוי את היתרונות היחסיים של כל אחד מהצדדים לטובת שיפור היכולות של השלטון המקומי ושל תושביו בחירום.

מרכזי החוסן פועלים בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות ולעיתים אף יושבים בתוכן. מטרת המרכזים היא לתרום לפיתוח תפיסת מוכנות מקומית ולתאם בין כלל הגורמים שפועלים ברמה המקומית, לבין הגורמים הפועלים ברמה הלאומית, ביניהם משרדי הממשלה וגופי מערך העורף.

כיום, לנוכח בעיות תקציביות, לא ברור עתידם של מרכזי החוסן, וקיומם מוטל בספק.