במהלך הסיור למדנו כי העיר פועלת להחייאת אזור התעשייה הוותיק באזור הנמל (לא במסעדות אלא במפעלים תעשייתיים). מדיניות זו נובעת מההבנה שיש בברצלונה ערך ייחודי ומיומנויות מסורתיות בייצור ספינות ובתעשיות אחרות שעלולים לרדת לטמיון נוכח מיקור חוץ של תהליך הייצור למזרח הרחוק.

בנוסף, הם צופים באופן כללי ירידה בשינוע של מוצרים ברחבי הגלובוס לאור עליית מחירי הדלקים והעלויות הסביבתיות הכרוכות בכך. על כן, לדעתם מדינות מפותחות עשויות להחזיר את הייצור אליהן.

למגמה זו יכולות להיות השלכות שונות על שוק העבודה במדינות מפותחות בכלל ובישראל בפרט: מספר המשרות במגזר התעשייתי יגדל, תידרשנה התאמות בתהליכי ההכשרה המקצועית והאבטלה המקומית עשויה לקטון. בד בבד, יתכן ובמקום לנייד מוצרים ושירותים ברחבי הגלובוס, מגמת ניוד העובדים תלך ותגבר ומהגרי עבודה יאיישו את המשרות ש"חזרו הביתה".

 ואולם אפשר להסתכל על טענה זו מזווית אחרת. 'כימיקלים לישראל' עושים שימוש במכרות הפוספטים שהם משאב שלא ניתן להזיז ממקומו, וגם יזמים אחרים יוכלו להחליף את הפירמה ולהעסיק את עובדי המכרות. (ר' אתר עבודה שחורה). יתר על כן, המחקר של הצוות האזורי מראה שקפיצת מדרגה אזורית מבוססת על מיצוי נכסים אזוריים ייחודיים, דוגמת אותם מכרות פוספטים, באופן מכליל, כך שכלל אוכלוסיית האזור נהנית מפירות הצמיחה, ולא רק קבוצה מצומצמת של בעלי הון.