אופק מדיני נתפס כתנאי הכרחי ליציבות בגדה ולהתקדמות בתהליך המדיני. מכון ראות ממליץ לישראל לאמץ גישה לפיה האופק המדיני יגיע מבחוץ (כגון רעיונות קלינטון, נאום גן הוורדים של בוש או היוזמה הערבית לשלום), מאשר ניסיון להגיע להגדרה מוסכמת עם הפלסטינית על אופק מדיני (גישת אנאפוליס).

שדרוג הרש"פ צריך להיעשות על בסיס מתווה מפת הדרכים ולאור עקרונות כגון: מחוייבות לעקרון שתי המדינות לשני עמים ולהסכמים קיימים;המשך בינוי היכולות והכוחות של הרש"פ בגדה; עידוד יצירת מבנה חוקתי זמני בגדה והקפאת בניית מאחזים והרחבת ההתנחלויות. לפי היגיון זה, מצב הקבע יתגבש בין ישראל לבין המדינה הפלסטינית באמצעות מספר הסכמים (ולא הסכם אחד כולל).

למסמך המלא לחצו כאן.

תמונת מצב של התהליך המדיני הישראלי-פלסטיני: אנו מעריכים ומקווים שממשלת נתניהו תבצע הערכה מחודשת של האסטרטגיה הישראלית בתהליך המדיני מול הפלסטינים בעזה ובגדה. צוות בראשותו של ערן שישון מכין מסמך מקיף בנושא זה.

מסגרת תפיסתית לחוסן לאומי וחוסן מקומי: מטרת צוות הזירה האזרחית בראשותה של דנה פרייזלר היא להציג מסגרת תפיסתית לשיפור החוסן הלאומי והמקומי במצבי משבר ארציים ובכך לעדכן ולהרחיב את תפיסת החוסן שהצגנו בחודש אוקטובר (לחצו כאן).  השלב הראשון בפרויקט זה, שמבוצע בשיתוף פעולה עם הקואליציה לטראומה (Israel Trauma Coalition) ובמימון הפדרציה של ניו-יורק, מושלם בימים אלה. במסגרת שלב זה ראיין הצוות מומחים רבים וחקר עשרות מסמכים בארץ ובחו"ל. לאחר חג הפסח ננסה להגדיר את העקרונות והקווים המנחים של התפיסה המעודכנת.

עדכון תפיסת הביטחון הלאומי: מאז מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006 מקדיש מכון ראוּת משאבים רבים לבחינת הרלוונטיות של תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל לנוכח המציאות המשתנה באזור ובעולם (לחצו כאן לדו"חות שהגשנו לוועדת וינוגרד). בימים אלה אנו מתמקדים בניסיון לתעד את ההיסטוריה של תפיסת הביטחון הלאומי, כדי לחשוף את הנחות היסוד הגלויות והסמויות שלה (לחצו כאן למאמר אודות הסמינר שהוביל בן-גוריון).

ניכר שיש כיום חילוקי דעות בקרב יועציו של אובמה לגבי סדרי העדיפות של הממשל החדש בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. כיצד המבצע בעזה ('עופרת יצוקה') עשוי להשפיע על הויכוח הזה?

במאמרו בהארץ סוקר גרשום גורנברג את הויכוח שניטש בין המומחים המדיניים בממשל אובמה: רוב מאלי שטוען כי חולשת המנהיגות הישראלית והפילוג בהנהגה הפלסטינית לא מאפשרים כעת הגעה לפתרון שתי המדינות, לעומת מרטין אינדיק וריצ'רד האס שמדברים על הצורך הדחוף במאמץ דיפלומטי וכי המזרח התיכון חייב להיכנס לסדר היום של הנשיא החדש.

לטענת גורנברג, דווקא המלחמה בעזה ערב ההשבעה של אובמה עשויה להכריח אותו לנקוט בקו של אינדיק, כלומר להתערב בזירה הישראלית פלסטינית ולחתור לפתרון מדיני.

יתרה מכך, אליבא דגורנברג, גם התמיכה של היהודים במדיניות ישראלית ניצית כבר אינה מובנית מאליה וחלקם דורש מדיניות מאוזנת יותר. נסיבות אלו  יקלו על אובמה לגייס תמיכה ביוזמה מדינית תקיפה.